החלטה בתיק ע"מ 1932/09

כתב האישום מייחס למשיב שתי עבירות. האחת עניינה ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, והשנייה עניינה ניסיון להכנסת כספי אויב לאזור. שתי העבירות עוסקות בכספים. הראשונה עניינה סכומי כסף שקיבל בעבור שירותי קצבות ואספקת בשר לארגון ביארק אל עטאא השייך לג'יהאד האיסלמי, והשנייה עניינה ניסיון להעברת כספים מרצועת עזה בתמורה לתשלום עמלה מסויימת למשיב.

בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו נדחתה על ידי בית משפט קמא לאחר שנקבע כי מחומר הראיות הלכאורי לא עולה כי המשיב היה בעל "כוונה פלילית" ומודעותו ליסודות העבירה, לא ברורה.

התביעה טענה כי הן ביחס לפרט האישום הראשון והן ביחס לפרט האישום השני, מתקיימות נסיבות מהן עולה כי המשיב היה מודע לכך שהוא פעל בעבור התאחדות בלתי מותרת, ועל כן יש מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הסניגור סמך ידו על החלטת בית משפט קמא, וטען כי בכל מקרה לא עולה במקרה זה מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. עוד ציין הסניגור כי הניסיון להעברת הכספים היה חד פעמי, ובכל מקרה פעילי הארגון ביארק אלעטאא הינם עצורים, ועל כן הסיכוי כי ישוב לסורו אינם גבוהים.

ראיות לכאורה

אקדים ואומר כי ביחס לפרט האישום הראשון ישנה בעייתיות רבה בחומר הראיות.

פרט זה מתאר כי המשיב זכה בחוזה לאספקת בשר לארגון ביארק אל עטאא לרגל חג הקורבן בסך כולל של 68,000 ש"ח. 50,000 ש"ח שולמו לו מראש. בשלב שלאחר אספקת הבשר לרגל חג הקורבן, נודע לו, לאחר שראה את כתב האישום בעניינו של אחיו, אברהים, כי ארגון זה הינו התאחדות בלתי מותרת. בשלב זה הלך לארגון על מנת לקבל את יתרת שכרו כפי שסוכם - 18,000 ש"ח.

לא מצאתי ראיה כי המשיב ידע מראש שהמדובר בהתאחדות בלתי מותרת או כי ארגון זה שייך לג'יהאד האיסלמי בדרך כלשהי. מאמרתו המשטרתית של אחיו לא עולה כי המשיב היה שותף למעשיו של האח, הנוגעים להעברת סכום כסף גדול לארגון זה מרצועת עזה. המשיב קיבל לידיו חוזה לאספקת בשר, מילא את חלקו, וביקש את שכרו. בשלב בו סיפק את הבשר לארגון לא ניתן להצביע על מודעותו לכך שהארגון הינו חלק מהג'יהאד האיסלמי. אמנם אחיו נעצר בתקופה זו, אולם חקירתו במועד אספקת הבשר הייתה בעיצומה, וכתב האישום, שרק בו, מן הסתם, נחשפו החשדות נגד האח, הוגש ביום 24.12.08, היינו לאחר מועד החוזה ואספקת הבשר.

רק בשלב גביית 'החוב' ידע על כך שמדובר בהתאחדות בלתי מותרת, אולם לא רצה לוותר על הכסף המגיע לו, ובלשונו: " לא ייתכן שאני אוותר על הזכות שלי, אני שילמתי מחיר העגלים 62,000 שקל וכל הרווח שלי 2,000 שקל ממכירת העגלים והרווחתי 4,000 שקל מחיתוך הבשר אשר הגיע מכפר קאסם, אני עבדתי כמו חמור כדי להרוויח את הסכום הזה" (אמרתו מיום 23.3.09 שורות 89-91).

אינני סבור כי פנייתו של המשיב לארגון על מנת שישולם לו שכרו בעבור שירות שכבר סיפק, כשבשלב האספקה לא ידע שהמדובר בארגון אסור, מהווה בהכרח עבירה, לא כל שכן עבירה המקימה עילת מעצר.

לעומת זאת, ביחס לפרט האישום השני מסקנתי שונה ממסקנתו של בית משפט קמא.

המשיב ציין באמרתו מיום 1.3.09 כי מוצטפא עווד, מנהל ביארק אל עטאא, פנה אליו שוב וביקש את עזרתו בהבאת כסף מפעיל בעזה בשם הייתם. המשיב ציין כי הסכים לעשות כן בתמורה ל-4% מכל סכום שהוא מצליח להעביר.

המשיב מציין כי פנייה זו הגיעה אליו לאחר שכבר קיבל את הסכום בסך 18,000 ש"ח, כאמור בפרט הראשון. במילים אחרות: הפנייה הגיעה אליו בשלב בו ידע, על פי דבריו שלו, כי ארגון ביארק אל עטאא הינו אגודה לא חוקית. יתר על כן, המדובר בשלב בו המשיב כבר ידע, מכתב האישום של אחיו אותו קרא, כי הכספים העוברים דרך הייתם הינם ממקור לא חוקי. ובלשונו שלו : "הבנתי שהכסף שנשלח דרך הייתם הינו ככיסוי לכסף שמגיע ממקומות לא חוקיים" (אמרתו מיום 23.2.09 שורות 65-69).

אמנם באמרה מיום 23.2.09 ציין המשיב כי הוא קיבל פנייה ממוצטפא עווד לסייע בקבלת כספים דרך הייתם והוא סירב, אולם כאמור, באמרתו מיום 1.3.09 ציין כי הסכים לפנייה תמורת רווח של 4% מכל סכום שיצליח להעביר. המשיב אף הוסיף כי הוא התקשר להייתם בנוגע לסכום של 15,000 דולר עליו שמע ממוצטפא עווד, והייתם אמר לו כי הסכום נלקח והמשיב הודיע על כך למוצטפא עווד.

לפיכך, קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ניסה לסייע למוצטפא עווד בהעברת סכום כסף מהייתם לארגון ביארק אל עטאא, והיה מודע לכך שהמדובר במעשה אסור.

עילת מעצר

כאמור, בכל הנוגע לפרט האישום הראשון אינני סבור שישנה עילת מעצר. אין ראיות לכך שהמשיב היה מודע לכך שהוא מבצע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, אלא ההיפך הוא הנכון, הראיות הקיימות מלמדות כי המשיב לא ידע בשלב מתן השירות כי המדובר בהתאחדות בלתי מותרת, אלא רק לאחר מכן.

לעומת זאת, התלבטתי בכל הנוגע לפרט האישום השני. המשיב הודה בכך שניסה להכניס כספים ממקור לא חוקי לארגון לא חוקי. יחד עם זאת, ניסיונו התבטא בשיחת טלפון חד פעמית עם אותו הייתם מעזה, שלאחריה לא עשה דבר על מנת להעביר את הכספים.

אין צורך להכביר במילים על המסוכנות הנוגעת לפעילות שעניינה מימון גורמי טרור שונים, גם כשמדובר במימון הפאן האזרחי של ארגונים אלה, וברגיל, העברת כספים לארגוני טרור תצדיק מעצר עד תום ההליכים (וראו ע"מ 1036/09 התוב"צ נ' דמעה, בש"פ 6506/07 קורד נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3), 3999).